חופש כלכלי!
החלום הרטוב ופסגת השאיפות של כל מי שעוסק בעולם העולם הפיננסי.
ליעד הזה חותרים, אל היעד הזה מכווינים משפחות ואת החלום הזה מוכרים לכולם.
כי מי לא רוצה שכסף יזרום בלי שהוא יצטרך לעבוד?
תרשו לי בבקשה לחלוק על הגישה הזאת, ולהציע כיוון חשיבה אחר ושונה.
ולא כי מדובר בחלומות באספמיא, וגם לא כי זה לא אפשרי.
חד משמעית זה אפשרי, מאתגר ודורש מאמץ אבל אפשרי, באופן אישי אני מכיר כאלו שחיים בחופש כלכלי אבל הם הפכו את זה לערך עליון כדי להגיע לשם. כדי לסבר את האוזן, כדי להגיע לחופש כלכלי, משפחה שמוציאה בחודש 20,000 ₪, צריכה לצבור נכסים בשווי 5-6 מיליון. כדי להגיע ליעד הזה היא תצטרך להשקיע 6,500!! כל חודש למשך 30 שנה!!
אבל אתם צודקים. זאת לא באמת סיבה, זה עניין טכני שמי שחדור מטרה יכול להתמודד איתו. הסיבה היא שזה לא חלום אמיתי. אנחנו אומרים 'חופש כלכלי' ומדמיינים ישיבה רגל על רגל באיזה חוף בתאילנד, רביצה בג'קוזי באילת עם החבר'ה או סתם לשכב במיטה כל היום לקרוא ספר. אבל האמת היא שזה בלוף. הנה אתה בחוף בתאילנד, עם יד על הלב, כמה זמן אתה מסוגל לבלות ככה?
שבוע?
חודש?
3 חודשים?
מאוד מהר תמצא את עצמך משועמם.
כי מה לעשות, האדם מחפש משמעות, והגענו לפה לעולם כדי להשאיר בו חותם. לתת ערך לאחרים ולהשאיר את העולם אחרינו מעט טוב יותר ממה שהוא היה לפני שהגענו. וחופש כלכלי פירושו שיעמום כללי.
אני מכיר אנשים שחיים בחופש כלכלי, אבל מכיר יותר אנשים שיכולים לצאת לחופש כלכלי ומעדיפים להמשיך לעבוד, לפעול ולתת ערך לעולם.
אז אני מציע מבט חדש וזה המבט שמוביל אותי בחיים. המטרה היא לא חופש כלכלי, אלא לפעול בעולם, לתת ערך ולעזור לזולת. לכל אחד יש את החוזקות שלו, התחביבים שלו והתחומים בהם יש לו ערך מוסף (חשבתם פעם מאיפה מגיע המושג מס ערך מוסף) ואלו מרכיבים את המקום שבו הוא הכי יכול לעזור לזולת ולתת טוב לעולם.
כדי שנוכל להמשיך לפעול ולממש את השליחות שלנו על פני האדמה, אנחנו צריכים כסף, כי איך אומרים, עם אידאולוגיה לא הולכים למכולת. זאת הסיבה העמוקה שבגללה אנחנו דורשים כסף תמורת העשייה שלנו.
אבל כאשר אנחנו לחוצים 'לגמור את החודש', אנחנו הולכים לעבודה לא מתוך תחושת שליחות וייעוד אלא מתוך מטרה להביא כסף הביתה. וככה אנחנו נמצא את עצמנו עובדים שעות ארוכות, במקצוע מתסכל ובסביבת עבודה לא נעימה, פשוט כי צריך להביא כסף הביתה.
פלונטר שאין לו סוף.
את הקשר הזה אני רוצה לנתק. המטרה היא לא חופש כלכלי, אלא היכולת להמשיך ולעשות בלא תלות בכסף.
במקום להיות תקוע בעבודה לחוצה ושוחקת, מי שיש לו מקורות הכנסה נוספים למשכורת וחי ברווחה כלכלית, יכול להרשות לעצמו לעזוב עבודה לא מתגמלת ולא אהובה ולעבור למקום שייתן לו סיפוק ותחושת ערך.
בהסתכלות שלי המטרה היא לא לשבת רגל על רגל בים, אלא להמשיך לתת שירות וערך (גם אחרי גיל הפרישה) מתוך תחושת שליחות ורצון לעזור ולא בשביל להתפרנס.
לכן, היעד בעיני הוא לא חופש כלכלי אלא יציבות וביטחון כלכלי, מצב כזה שבו מכניסים כסף גם ממשכורת אבל גם מאפיקים אחרים ולא תלויים במשכורת ברמה יומיומית.
ומה אתם חושבים?
אשמח לשמוע מה דעתכם??