כבר בשחר ההיסטוריה הבינה האנושות שיש לה בעיה. מגדלי המלפפונים רצו להחליף אותם בעגבניות אולם מגדל העגבניות דווקא היה מעוניין לרכוש כבשים ולא הסכים לקבל מלפפונים בתמורה לעגבניות. בני האדם הבינו שהם צריכים משהו ניטרלי שישמש כ'הֵילָךְ' שתמורתו יוכלו כולם להחליף מוצרים ושירותים. מ'הילך' זה נדרשו כמה תכונות בסיסיות, שהוא יהיה קטן, קל, נוח לחלוקה, לא מתקלקל וכמובן נדיר. בראשיתו הכסף בכלל לא היה כסף, ובתור הילך כזה שימשו צדפים, גרגירי חיטה, חרבות, חול ועוד.

עם השנים התפתח השימוש במתכת הכסף כהילך העיקרי בעולם. יתרונו היה בכך שניתן היה לחלקו כשרוצים ולהתיכו מחדש לגושים גדולים, הוא אינו מחליד (וכך נשמר בקלות לאורך שנים) וכמובן מדובר במתכת נדירה, כך שההיצע שלה מוגבל וממילא ערכה נשמר.

רק בשנת 640 לפני הספירה הוטבע המטבע הראשון עד אז בכל עסקה היו נדרשים לשקול את הכסף כדי לבדוק את שוויו. זהו השורש של המילה 'שקל' ולכך גם הכוונה בפסוק 'ארבע מאות שקל כסף' המחיר בו אברהם אבינו קונה את מערת המכפלה. לא מדובר במטבעות אלא ב400 מטילי כסף במשקל של שקל אחד.

המטבעות באו לפתור את האנושות מהצורך הזה והם הופיעו רק כאשר התפתחו ממלכות יציבות ומבוססות שכן מטבע כזה היה צריך גיבוי ממשלתי, מישהו שיקח אחריות שאכן הוא שווה את הערך הנקוב עליו (גם אם במקרה משקלו נחסר במעט). החל משלב זה החוק מחייב את הקונים והמוכרים לקבל את המטבע המקומי כהילך והוא מכונה 'הֵילָךְ חוקי'. באופן טבעי המטבעות גם הופכים סמל ממשלתי ומוטבעים עליהם תמונות וסמלים שהממשל חפץ לפרסם ולהוקיר.