התשובה היא שהתקציב לא מבטא צמצום אלא שליטה.
התקציב נועד לייצר לחיים שלנו את המסגרת שבתוכה אנחנו רוצים לחיות.
כמו שיש לנו מסגרת זמנים שאנחנו רוצים לחיות בתוכה, קימה בבוקר, תפילה, עבודה וכו' עד השינה בלילה, ככה גם התקציב יוצר לנו מסגרת כספים שאנחנו רוצים לחיות בתוכה.

**

ואת המסגרת הזאת, שאנחנו רוצים לחיות בתוכה אנחנו בונים עבור עצמנו.
כלומר התקציב לא מבטא צמצום אלא סדרי עדיפויות והשקפת עולם.
זאת הסיבה שממשלות וחברות ענקיות בונות לעצמן תקציב.

כשחברה אחת מקצה כסף לתקציב פרסום, חברה אחרת למחקר ופיתוח והשלישית לרווחת העובדים הן מבטאות בזה סדרי עדיפויות.
כשממשלה מקצה כסף לרווחה או מעלה מיסים על שתיה מתוקה היא מבטאת בזה השקפת עולם.

***

ראש השנה הוא יום הדין.

זה הזמן שבו אנחנו עוצרים וחושבים, מה היינו רוצים לשפר בעצמנו לשנה הבאה.

בראש השנה אנחנו מעצבים מחדש את השקפת העולם וסדרי העדיפויות שלנו.
על אלו דברים בשנה שעברה אנחנו מתחרטים?
אלו דברים השנה אנחנו רוצים לעשות אחרת?
וכמובן – איך אנחנו מיישמים את הדברים האלו?

כל השאלות האלו, נכונות בעולם הרוחני אבל נכונות גם בעולם הגשמי.
אלו התנהגויות כלכליות שגויות עשינו בשנה שעברה?
איך אנחנו מתקנים אותן?
אילו דברים אנחנו רוצים להכניס לחיים שלנו השנה?
איך אנחנו מיישמים את זה?
החל מביטול עמלות מיותרת, עבור דרך שינוי בכסף שאנחנו מקצים לחוגים ועד ההחלטה לחסוך לטובת רכב חדש או בר מצוה.

(ביננו, גם ההחלטות הרוחניות מתבטאות בתקציב. החלטתם להירשם למסגרת לימוד תורנית? זה עולה כסף…
החלטתם לתרום ספרי קודש לבית הכנסת? זה עולה כסף…
גם החלטה 'פשוטה' כמו לללכת ללימוד הדף היומי דורשת ויתר על משהו אחרת וסופה שהיא נמדדת בכסף…)

***

בעולם העסקים שנת הכספים מתחילה ב-1/1 ולכן הוא הפך לתארית המקובל לבניית תקציב.

אבל בעולם כלכלת המשפחה אין שום משמעות ל-1/1. בעולם כלכלת המשפחה הזמן הנכון להכין את התקציב הוא ראש השנה.