ראש השנה דופק בדלת, והשופר קורא לנו לעצור רגע ולחשוב.
לחשוב על החיים שלנו ועל המעשים שלנו, האם אנחנו פועלים נכון? האם במעשינו אנחנו מובילים את החיים שלנו לכיוון שאנחנו רוצים?

חודש אלול מלמד אותנו שהשליטה על המעשים שלנו היא בידינו וראש השנה מלמד שלכל פעולה ומעשה שנעשה יש מחיר.

כמו שזה נכון בעולם הרוחני, זה נכון גם בעולם הכלכלי. השליטה על הפעולות, ועל ההתנהלות הכלכלית שלנו היא בידיים שלנו. ולכל פעולה ופעולה יש תוצאה ומחיר. אפשר להאשים את כל העולם במצב שלנו, את הקורונה, הממשלה, המשפחה שלא תומכת ועוד, אבל בסוף האחריות היא שלנו ואת המחיר אנחנו נשלם.

ופה מגיע סוד גלוי, גם בחיים הכלכליים – אנחנו מובילים את החיים שלנו. התוצאות שלנו, כלומר המקום הכלכלי שבו נהיה בעוד שנה וחמש שנים הם תוצאה של הפעולות שננקוט היום.

הנה כמה דוגמאות:

• אם נחליט היום לצמצם את הוצאות המזון ב1000 שח בחודש, נוכל לצאת לחופשה משפחתית בקיץ הבא.
• אם נחליט היום לשנות את מסלול הפנסיה שלנו למסלול עם תשואות גבוהות יותר, נוכל להכפיל (ואפילו לשלש) את הקצבה הצפויה לנו בפנסיה.
• אם נחליט היום שלא למשוך את קרן ההשתלמות שהשתחררה ולשדרג את הרכב, נוכל לעזור לילד לקנות דירה בעוד 10 שנים.
• אם נחליט היום להוציא את הכסף מהפק""מ והעו"ש ולהשקיע אותו בנדל"ן נוכל לקנות דירה משלנו בעוד 10 שנים.

כמובן שזה מפחיד, בכל פעולה יש מימד של יציאה מ'איזור הנוחות'. כל פעולה ושינוי דורשים אקטיביות, ואולי זה לא בטוח? ואולי זאת טעות ונפסיד ממנה כסף? האמת היא שיכול להיות, בכל פעולה יש סיכון אבל הסיכון בלשבת ולא לעשות כלום הוא גדול יותר.

בעולם של היום, אין לנו את הפריבילגיה לא להשקיע, אנחנו חיים בעולם שונה משל הדורות הקודמים. ההורים שלנו נהנו מיציבות תעסוקתית ומפנסיה תקציבית ואנחנו לא. תחלופת מקומת העבודה היום גבוהה ומעל גיל 50 כבר נהיה קשה למצוא עבודה. לכן, אנחנו חייבים לקחת שליטה על החיים שלנו, לבחור לאן אנחנו רוצים להוביל אותם ולנקוט את הפעולות שיקדמו אותנו למטרה. פעולות אלו דורשות לצאת מאיזור הנוחות, ויש בהן מימד של סיכון אבל את הסיכון ניתן לצמצם בעזרת ליווי מתאים (בדיוק כמו שבעזרת רופא ניתן לצמצם את הסיכון במחלה) והאלטרנטיבה, של לשבת ולא לעשות כלום היא הרבה יותר גרועה.