למרות כל מה שמספרים לכם, הפנסיה שלכם היא טובה. אלא אם כן אתם עצמאיים כמובן...
למרות כל מה שמספרים לכם, הפנסיה שלכם היא טובה
למעשה, ביחס לעולם מערכת הפנסיה בישראל נחשבת טובה.
כל כך טובה שנכון ל-10/23 היא מדורגת במקום הרביעי בדירוג של מכון מרסר (שמדרג 47 מדינות עם כ-2/3 מאוכלוסיות העולם) למעוניינים, אפשר לקרוא את המחקר כאן.
אבל…
כל זה נכון אם אתם שכירים.
אם אתם עצמאיים המצב שונה לגמרי!!
לפני שאתם רצים להאשים את המדינה ששוב פוגעת בעצמאיים, כדאי שתדעו שהפעם דווקא מתוך רצון להקל עלינו העצמאיים, חובת ההפרשה שלנו לפנסיה נמוכה משמעותית מזו של השכירים. אבל מה? בגלל שחובת ההפרשה לפנסיה לעצמאיים נמוכה משמעותית מזו של השכירים (בערך שליש ממנה) – גם הקצבה הצפויה להם נמוכה ולכן לא מספקת.
החדשות הטובות הן שאפשר להשפיע על הפנסיה ואפילו השפעה דרמטית עד כדי להכפיל ולשלש אותה בלחיצת כפתור באינטרנט, בלי להפקיד יותר כסף!!
כל מה שצריך זה רק קצת הבנה במנגנון הפנסיה ואיך הוא עובד.
אז איך מנגנון הפנסיה עובד?
כל עובד שכיר (החל מגיל 21 לעובד או 20 לעובדת) מחויב להפריש לפנסיה 6% משכרו. המעסיק שלו מחויב להפריש עבורו 12.5% נוספים (כמחציתם, 6% מהשכר, מוגדרים כפיצויים – נגיע למשמעות של זה בהמשך).
לעובד שמרוויח 10,000 ₪ ברוטו מדובר ב- 1,850 ₪ שמופרשים עבורו לפנסיה כל חודש.
ואיפה בעצם הכסף?
בעבר הייתה נהוגה בישראל הפנסיה התקציבית לפיה העובד היה מפריש משכרו לקופת המדינה וזו מצידה התחייבה לשלם לו פנסיה בגובה 2% על כל שנת עבודה (עד לתקרה של 70% מהשכר). בשיטה זו – עובד שעבד 30 שנה קיבל פנסיה של 60% משכרו, עובד שעבד 35 שנה קיבל פנסיה (מקסימלית) של 70% מהשכר וככה גם עובד שעבד 40 שנה. הכסף שולם מקופת המדינה שקיבלה מהעובד את ההפרשות שלו לפנסיה.
רק מה, בשנות התשעים (של המאה הקודמת) הבינו שמדובר בהסכם פנסיה שהולך לעלות למדינה הון תועפות ושהמדינה לא יכולה להמשיך איתו..
שר האוצר אז, שענה לשם בנימין נתניהו, החליף את הפנסיה התקציבית בדבר שנקרא פנסיה צוברת ובמשך כמה שנים העבירו בהדרגה את כל העובדים החדשים למסלול הזה.
מה זה בעצם 'פנסיה צוברת'?
במסלול הפנסיה הצוברת, העובד והמעביד מפרישים יחד 18.5% משכר העובד (לפי החלוקה שציינתי למעלה) לקופת פנסיה ששייכת לעובד ומנוהלת בפועל ע"י אחת מחברת הפנסיה. כספי הפנסיה שבקופה מושקעים ע"י החברה המנהלת באחד משלל המסלולים שהיא מציעה לפי בחירת העובד!! והרווחים שהיא צוברת מצטרפים לחסכון שלו. בהגיע העובד לגיל הפרישה, לוקחים את כל הכסף שנצבר ומחלקים אותו במקדם כלשהו (שנע סביב 200) וזו תהיה הקצבה שלו.
מה זה ה'מקדם' הזה?!
המקדם הוא מספר שנגזר מתוחלת החיים של החוסך. הרעיון הוא בעצם שהכסף הזה אמור להספיק לחוסך עד גיל הפטירה. לכן לוקחים את מה שהוצא צבר, ומחלקים אותו במקדם שמושפע מתוחלת החיים מצד אחד ומהרווחים והתשואות בהשקעה מהצד השני.
ולמה אי אפשר לדעת כבר מעכשיו מה המקדם שלי? ברגע שנקבע מקדם הוא מחייב את חברת הפנסיה לשלם לפיו. בער אמנם היא מסלולים בעלי 'מקדם מובטח' (שהבטיחו לחוסך, כבר בעת ההצטרפות את המקדם שיקבל בפרישה). אבל בפועל הסתבר שתוחלת החיים עולה בצורה יותר מהירה מהצפוי ובחוסר עקביות ולכן אין שום דרך לקבוע את המקדם לפני גיל הפרישה.
יחד עם זה, כמו שאמרתי, המקדם נע סביב 200-210 נכון להיום.
הסתבכתם? הנה דוגמא מספרית.
חיים הוא בן 35 והוא נכנס לשוק העבודה בגיל 25.
מאז שהתחיל לעבוד חיים מרוויח 10,000 שקל ומפריש לפנסיה 1,850 כל חודש.
בהנחה שהכסף שלו מושקע בתשואה של 4.86% הוא יצבור עד הפרישה (בגיל 67) קצת יותר משלושה מיליון.
אם נחלק את הסכום הזה במקדם של 200 נמצא שהקצבה שלו תהיה 15,000 שח – 50% יותר מהמשכורת שלו! (אגב, אם נחלק את הצבירה במקדם של 220 נקבל מקדם שהקצבה תהיה יותר מ13,500).
לא סתם הפנסיה בישראל נחשבת מהטובות בעולם!!
אם קראתם בעיון עד פה אתם אמורים לקפוץ ולשאול אותי למה הנחתי שהתשואה של הפנסיה היא 4.86%.
התשובה לזה פותחת פה מאמר מוסגר שמי שרוצה להעמיק יכול לקרוא ומי של מוזמן לדלג עליו…
**
עד שנת 2022 המדינה חייבה את חברות הפנסיה להשקיע 30% מכספי הפנסיות באג"ח מיועדות שהיא (המדינה) הנפיקה. באג"ח האלו התחייבה המדינה לתת תשואה של 4.86% שנתי (+הצמדה למדד).
החל מאוקטובר 22, בעקבות רפורמה שבוצעה בוטלה החובה לרכוש אג"ח מיועדות. במקומה חברת הפנסיה תשקיע את ה-30% הללו בחשבון מיוחד ובהתאם למסלול ההשקעה הפופולרי ביותר בחברה. כאשר המדינה מתחייבת לתשואה של 5.15% שנתי.
במידה והתשואה במסלול גבוהה יותר – היתרה תלך לחשבון הפרשים מיוחד שממנו תובטח התשואה בשנים שהיא תהיה נמוכה יותר. במידה וידרש עוד כסף – המדינה תשלים אותו מכיסה).
הנחת התשואה של 4.86% הייתה אם כן הנחה ממעיטה במידה רבה.
אם הבנתם עד כאן – מצויין!!
אם לא – לא נורא
**
בכל מקרה מספיק תשואה של כ3.3% בשנה כדי להגיע לצבירה של כשני מיליון ולקצבה של כ-10,000 (כמו המשכורת של חיים ידידנו).
אבל מה עם חיים עצמאי??
כעצמאי חיים מחויב להפריש לעצמו פנסיה. בגלל שחיים שלנו מרוויח 10,000 בחודש הוא מחויב להפריש כ-750 בחודש. 40% בלבד לעומת ה-1850 שהיה מפריש כשכיר. (למעוניינים להרחיב – חובת ההפרשה לעצמאי היא 4.45% מהשכר עד כ75,000 שח [מחצית מהשכר הממוצע במשק] -12.55% ממנו ועד 150,000 שח [השכר הממוצע במשק], מעל זה אין לו חובת הפרשה בכלל). באותם נתונים כמו חיים השכיר, חיים העצמאי יצבור מעט פחות ממיליון ורבע שח עד הפרישה ו'יהנה' מקצבה מכובדת של 6,175 שח בחודש.
זאת כמובן בהנחה שחיים אכן מפריש פנסיה כחוק ולא עושה כל מיני 'שטיקים' כדי להתחמק מזה.
אז מה עושים??
לשמחתנו הפנסיה בידים שלנו. וכעצמאיים אנחנו יכולים להפריש לפנסיה עד כ- 5,000 בחודש (20.5% מפעמיים השכר הממוצע במשק).
אבל לפני שאתם רצים להפקיד סכומים גבוהים יותר אפשר להשפיע על הפנסיה שלנו ע"י שינוי מסלולים.
באופן זה אפשר להכפיל ואפילו לשלש את הפנסיה שלנו בלחיצת כפתור (תלוי כמובן בגילכם ובמסלול שבו הפנסיה שלכם נמצאת).
כאמור – כספי הפנסיה שלנו מושקעים בשוק ההון וצוברים שם תשואות.
החישובים שעשינו קודם התבססו על תשואה של 4.86% בשנה (תשואה מובטחת באג"ח המיועדות). אבל באפשרותנו לבחור במסלולים אחרים, כולל כאלו שעשויים להניב תשואה גבוהה יותר
דיסקליימר חשוב ביותר!!!
התשואות המוצגות מפה והלאה מתבססות על נתוני עבר וסטטיסטיקות. בפועל, למעט באג"ח המיועדות באף מסלול התשואה לא מובטחת וככל שהמסלול מוגדר בסיכון גבוה יותר יש בו סיכון גבוה יותר לכסף שלנו)
בטווח הארוך מסלולי המניות עושים באופן עקבי תשואות של 7% בשנה ויותר (יכולים לראות השוואה כאן). אם חיים העצמאי שלנו ישאר עם אותה הפרשה לפנסיה אבל יבחר במסלול מנייתי עם תשואה שנתית של 7% הוא יצבור עד הפרישה 2.282 מיליון שיניבו לו קצבה של כמעט 11,500 שח. יותר מהמשכורת החודשית שלו כיום. למעשה, כדי להנות מקצבה בגובה המשכורת שלו חיים צריך להשיג על הכסף שלו תשואה של 6.5% שתניב לו כ2 מליון שח עד גיל הפרישה.
לסיום –
אצל שכירים המצב כאמור הרבה יותר טוב אבל גם אצלם הפנסיה לא חפה מבעיות. ככל שזה נשמע מוזר– בתכלס הבעיות מתחילות בזה שיש לנו בחירה.
בניגוד לפנסיה התקציבית שלא הייתה לנו שום השפעה עליה. הפנסיה הצוברת היא בידים שלנו ובאחריותנו.
- זוכרים את רכיב הפיצויים מההתחלה? הרכיב הזה מסתיר בעיה גדולה.
כאשר עובד עוזב את מקום העבודה הוא יכול לבקש למשוך את פיצויי הפיטורים מתוך קרן הפנסיה.
כאמור, רכיב זה הוא 6% מהשכר והוא מהווה כמעט שליש מהפנסיה (6% מהשכר מתוך הפרשה כוללת לפנסיה של 18.5%).
במילים אחרות – עובד שמושך את הכסף הזה במעבר עבודה (ובעולם של היום כל כמה שנים אנחנו עוברים עבודה) חותך בשליש את הפנסיה שלו בן רגע (גילוי נאות – עשיתי את הטעות הזאת בעצמי בעבר, לשמחתי זה היה בגיל צעיר ולא היה שם הרבה לכן ההשפעה לא הייתה דרמטית כל כך).
- אגב מעברי עבודה, מסתתרת כאן בעיה נוספת. כל החישוב שעשינו, מבוסס על כך שחיים שלנו מפריש פנסיה כל חודש באופן סדיר למשך 42 שנה (מגיל 25 ועוד היציאה לפנסיה בגיל 67). בפועל, כמעט אף אחד לא עובד היום 42 שנה רצוף. אנחנו מתחילים לעבוד בגילאים מאוחרים יותר לוקחים 'הפסקות' באמצע לטובת דברים כמו שנת שבתון, השלמת לימודים אקדמיים או מעברי עבודה ורובנו מעוניינים גם לפרוש מוקדם יותר.
בכל מעבר עבודה או הפסקה כזאת יש לנו כמה חודשים של אבטלה שבהם אנחנו לא מפרישים פנסיה ובכך פוגעים במנגנון שתיארנו קודם (אגב, ככל שההפסקות האלו ואי הרציפות הזאת יבואו מוקדם יותר הפגיעה שלהם תהיה משמעותית יותר).
לאור הסיבות האלו – גם לשכירים כדאי מאוד לעקוב אחרי הפנסיה שלהם ולבדוק מה הקצבה הצפויה להם בגיל פרישה.
ובתכלס, גם אם הקצבה מספיקה, למה לא לשפר את התשואות, לצבור יותר ולהנות מרמת חיים גבוהה יותר בפרישה?!