אחרי קרוב לעשרים שנה, השבוע שיחקתי מונופול עם הילדים. לפני עשרים שנה המשחק הזה היה חלק משמעותי מהילדות שלי ומהחינוך הפיננסי שלי. אז תוך כדי המשחק נזכרתי בכמה עקרונות חשובים שהמשחק הזה מלמד אותנו:

1. קנו כמה שיותר נכסים – הקטנה שלי התלהבה לאורך המשחק שיש לה הרבה כסף (בעוד האחרים 'בזבזו' אותו על נכסים) אבל מאוד מהר העסק התהפך. אלו שרכשו נכסים בנו בתים ומלונות וכל הכסף שהיא צברה עבר לבעלי הנכסים.
2. יזמים צריכים הזרמה של כסף – המשחק מתחיל עם 1500 ₪ אבל ללא הזרמה של כסף מהמערכת הבנקאית לשוק (מעבר ב'התחל כאן', כרטיסי הזדמנות או רווחה) המשחק ישאר תקוע.
3. מינוף כמכפיל כח – למישכון נכס יש מחיר, לא מקבלים דמי שכירות וצריך לשלם 10% נוספים כדי להסיר אותו אבל מצד שני – הוא מזרים כסף נוסף ליזם ומאפשר לו לבסס את הביטחון הביטחון הכלכלי שלו.
4. ואחרון חביב – חייבים לנהל תזרים ולנהל סיכונים! אפשר לחיות על הקצה, אבל אם נפלת במלון בתל אביב יפשטו ממך את העור. (זה קרה לי – רגע אחרי שעשיתי עיסקה שבה רכשתי עיר שלמה תמורת כל הכסף שהיה לי, נפלתי במקום הכי יקר במשחק ופשטתי רגל).
   משחק זה משחק ושמה הכל בסדר – אבל בחיים האמתיים – תדאגו שיש לכם גיבוי כשאתם לוקחים סיכונים.

השבוע פורסמו מדדי המחירים לצרכן ומחירי הדיור.
מסתבר שלמרות תחושת הקיפאון והתחושה שהמחירים הולכים לרדת שאולי יש בחלק מהציבור, ולמרות ביטול מבצעי ה90/10 – מחירי הנדל"ן עלו בשנה אחרונה ב7.5%.
בימים של טלטלות בשוק ההון (מישהו אמר טראמפ?) אין ספק שמי שמחפש יציבות ועליית מחירים מתמדת מוצא אותה בנדל"ן.

בהמשך לזה – ברוח החג, פרסמו השבוע ב-ynet כתבה על 'עשרת המכות' בתחום הנדל"ן.
הם מונים שם כמובן את המחירים הגבוהים, את הריבית הגבוהה ואת המחסור בכח האדם.
היקף הפועלים הזרים שנכנסו לארץ מאז תחילת המלחמה לא מגרד את החוסר שנוצר בפועלים פלסטינאים שעבדו פה עד יום לפני 7/10 (לפי בנק ישראל, נכון לעכשיו, שנה וחצי אחרי תחילת המלחמה, עדיין חסרים בענף הבנייה כ-30 אלף עובדים – כ-10% מכוח האדם בענף לפני המלחמה) – ולמקרה ששאלתם – העובדים הזרים לא זולים יותר. להיפך!

תוסיפו על זה עיכובים במסירת דירות בעקבות המלחמה, שוק שכירות לטווח ארוך תקוע, תהליכי רישוי מסורבלים ואיטיים (אישור תב"ע והוצאת היתר בניה לוקחים שנים!) ושוק מיושן שלא מאמץ בקלות טכנולוגיות ושיטות חדשות ותבינו למה המחירים עולים ולמה הם ימשיכו.

גורם נוסף – שמצויין אף הוא בכתבה, הוא הקושי של היזמים לגייס אשראי מה שמוביל להאטה נוספת בהתחלות הבניה
ולמרות שזה קשה – דווקא בגלל הסיבות האלו אתם חייבים לעשות הכל ולהשקיע בנדל"ן.

אז איך חבר'ה צעירים יכולים להיכנס בכל זאת למשחק?
איך אפשר לקנות דירה כשמחיר דירה ממוצעת הוא מעל 2 מיליון ₪?!

רוברט קיוסאקי מספר שהוא שאל פעם את האבא העשיר מה הוא ממליץ למשקיע הממוצע והתשובה שלו הייתה – 'אל תהיה ממוצע!'
לעומת שוק ההון, בנדל"ן אנחנו שואפים להשיג תוצאות מעל הממוצע.
לקנות מתחת למחיר הממוצע (מחיר השוק), ולהשכיר ולמכור במחיר מעל המחיר הממוצע.

כחבר'ה צעירים – שלא יכולים לקנות במחיר ממוצע, אנחנו צריכים לפתוח את 'חשיבת הממוצע' שלנו ולחפש נכסים מתחת לממוצע. נכסים זולים, ישנים, שנמצאים בפריפריה. אלו לא הנכסים שנרצה לגור בהם אבל אנחנו חושבים כמו משקיע ומחפשים את אלו שמתחת לממוצע – כדי לקבל תוצאה מעל הממוצע.

כדי לקנות נכס ב-500 אלף (ויש כאלו) צריך הון עצמי של פחות מ-150 אלף. הון עצמי שגם אותו אפשר לגייס מחסכונות שונים או להיעזר בהורים ככה שאם רק תרצו אתם יכולים (מעטים המקרים שראיתי שבהם באמת לא הייתה אפשרות לרכוש נכס להשקעה).

נכון שזה לא יהיה נכס החלומות שלכם אבל ככה תשיגו את דריסת הרגל הראשונה שלכם בעולם הנדל"ן וכשבשנה הבאה תהיה עלייה נוספת של 7.5% במחירים (אני מניח שתהיה עלייה גבוהה יותר) גם ערך הנכס שלכם יעלה ב7.5% (ואולי גם יותר).

גיל ואני ב'נדל"ן בוער לצעירים' רואים ומבינים את הצורך הזה ויודעים שזה אפשרי ומשנה חיים (מוזמנים לקרוא פה על הדירה הראשונה שלי) ואנחנו פה כדי לעזור לכם.
כל מה שאתם צריכים זה להשאיר לנו פה תגובה ונמצא ביחד את הדרך לדירה משלכם!